close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • אמריקה

    ורד טוהר | סיפורים | התפרסם ב - 21.12.20

    הספינה עוזבת את חוף מיאמי בקול נפיחה מחריש אוזניים. סימונה ומוטי אבשלום מרחוב בר יוחאי בבאר שבע עומדים על הסיפון הגבוה, צופים בעיר המתרחקת.

    "איזה התרגשות מוטי, תראה איזה יופי. תראה איזה עיר. איזה בניינים. איזה דקלים. איזה נמל. אין כמו אמריקה אין. איזה נימוסים איזה ניקיון. איזה אונייה איזה גודל אני בהלם. איפה היינו עד היום מוטי איפה? איפה מיאמי ואיפה באר שבע? איפה זה ואיפה אילת? היה שווה לבוא לאמריקה. טיול של פעם בחיים."

    "סימונה, בואי נרד מפה. הרוח שורקת לי באוזניים, אני רוצה להיכנס לקזינו."

    "אין קזינו עכשיו, מוטי, עוד לא פתחו אותו. הודיעו ברמקול שהקזינו ייפתח רק כשנעזוב את המים של אמריקה. למה אתה אף פעם לא מקשיב למה שמודיעים?"

    "תעזבי אותי אין לי כוח להקשיב להם, אני גם ככה לא מבין חצי. מדברים מהר ולא שומע כלום. טוב, אז בואי נרד לאכול משהו בבר כי הרוח הזאת גמרה לי את האוזניים."

    "אתה והאוזניים שלך. נמאס כבר. הרגת אותי בטיסה ועכשיו אתה מנדנד פה. רק מתלונן. חמישים שנה נשואים, חמישים שנה כואבות לך האוזניים. תן לראות את הנוף, תראה איזה יופי האוקיינוס והדגלים, תראה כמה אנשי צוות. יא אללה. אין, אין כמו אמריקה. בוא נעשה איזה סלפי לשלוח לנכדים. בוא נעלה תמונה לפייסבוק שכוכי ושלום וזהבה ושימי וציפי ואלברט יראו אותנו. שיתפוצצו מקינאה. אני רוצה לראות מי לא יעשה לי לייק. בוא, בוא נשב פה, הנה, יש פה כיסאות נוחים, בצל. תראה, אין פה רוח."

    "סימונה."

    "מה מוטי?"

    "את זוכרת את הירח דבש שלנו? איזה כיף היה."

    "מה נזכרת עכשיו בירח דבש? מאיפה הבאת את זה? מה בא לך עכשיו להרוס לי את המצב רוח?"

    "למה להרוס? איך היינו צעירים היינו יפים איך נהנינו בשיט בכינרת."

    "ממש נהנינו. ממש. אמא שלך שישבה לי על הראש שאני אשמור עליך שלא יכאבו לך האוזניים בכינרת. ואבא שלך שהתקמצן לתת לנו את האוטו שלו ונסענו בשלושה אוטובוסים מבאר שבע עד טבריה. ועד שהגענו כבר היינו צריכים לחזור מרוב שזה היה רחוק. וגם שכחנו מזוודה אחת בבגאז' של האוטובוס עם כל הבגדים החדשים והבגד ים שקניתי לנסיעה בפסאז' אוניקו. ממש כיף היה. ממש. וכל זה עוד אחרי שאחותך אודט, שתהיה בריאה, פתחה עלי עין, למה אני התחתנתי לפניה, ובגללה היתה שריפה באולמי דליה מהכבל של החוט מאריך באמצע החתונה שלי. כמה בכיתי. ואז האיפור שלי נזל וכל הפרצוף נהיה שחור בגלל המסקרה המגרדת הזאת ששמו לי שם בסלון כלות המעאפן של אבי אזולאי, ימח שמו וזכרו, בגלל שאבא שלך שילם את החתונה והיה דחוף לו לחסוך אז לא שלחתם אותי לסלון של אביבה שמחון, אני לא אסלח לכם על זה אף פעם. וכולנו ברחנו החוצה וכל החברות שלי מהבית ספר התחילו לשיר לי ברחוב למטה כשבכיתי 'אלינור את יפה כמו מלאך', והתקליטן כמעט קיבל התקף לב כי הוא ידע שלא נשלם לו והמלצרים רצו למחסן לחפש מטף כיבוי אש וכל האוכל הלך והשמלה שלי נרטבה מהצינור של המכבי אש ובסוף, עד שכיבו את האש, כמעט כולם כבר הלכו, אבל ידעתי שהכל מהעין שאחותך שמה עליי. שתהיה בריאה, אודט והשטויות שלה. לא השתנתה מאז."

    "סימונה."

    "מה מוטי?"

    "למה את תמיד כזאת?"

    "איך כזאת?

    "זוכרת הכל. לא מפספסת. לא שוכחת לא סולחת."

    "כי מישהו צריך לאפס את העניינים במשפחה הזאת. מי יעשה את זה? אתה? הצחקת אותי."

    "סימונה."

    "מה מוטי?"

    "את אוהבת אותי?"

    "לך, לך לקזינו. נמאס לי מהשטויות שלך. מה אוהבת עכשיו? מאיפה הבאת את זה?"

    "נו, תגידי לי שאת אוהבת אותי."

    "אוהבת, אוהבת. יאללה רד ממני."

    "כמה את אוהבת אותי סימונה?"

    "לא יודעת."

    "ככה? ככה את עונה? לא יודעת?"

    "פעם ידעתי. ואז שכחתי. אחר כך התרגלתי. לכאבי אוזניים שלך. לאמא שלך הנודניקית ולאבא שלך הקמצן ולאחותך הקנאית. התרגלתי."

    "סימונה."

    "מה מוטי?"

    "איזה יפה את. כמו בחתונה. בואי תני לי נשיקה. תראי אנחנו סוף סוף באמריקה."

    ורד טוהר

    ילידת באר שבע. ספר הפרוזה שלה, “שלג ודובדבנים” (בטאון שירה 2018), כתוב בעברית ורומנית במקביל בניסיון לייצג תודעה של בני מהגרים אשר חיים בשתי שפות. ספר שיריה "אובדן כושר הנדידה" יצא לאור ב-2020 בהוצאת פרדס.

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 2
    • 1
    • 0

    תגובות


    1 תגובה על “אמריקה”

    1. דפנה חיימוביץ' הגיב:

      אהבתי את הסיפור. דיאלוגים אמינים על החמצות, שעושים צביטה קטנה בלב.

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    האיש והאגדה

    שי מרקוביץ'
    מדוע משפחתו של ג'. ר. ר. טולקין מסתייגת מהסרט הראשון שנעשה...

    אושר בהתגלמותו

    יאיר בן-חור
    אושר נולד בליל סערה. הוא נולד ללא נשימה בלידה קשה ומסובכת,...

    זיכרון ממכונת התפירה

    רוית אליעז
    מתוך "נשיקת התפוז" (סלונט – בית הוצאה לאור, 2021).
    דילוג לתוכן