איש שכולו ספרות
מעבר להיותו משורר, מתרגם, מסאי, מבקר תיאטרון ועורך ב"דבר", היה עזרא זוסמן (1973-1900) "צייד-טקסטים" חד עין. הוא היה בין הראשונים, לא רק בארץ, בכל המערב, שראה את כשרונו הגדול של יוסף ברודסקי, חתן פרס נובל לספרות. ב-1969 תרגם בהוצאת "עקד" מבחר נאה ומקיף משירת ברודסקי – "עקדת יסאק" – והוסיף עליו מבוא מאלף. הספר הופיע בתרגום לעברית עוד לפני שהופיע בשפת המקור – רוסית. כמה שנים קודם לכן חזר זוסמן מפריז כשבאמתחתו כתב יד חשוב מאין כמותו, סאטירה על הטרור הרוסי הגדול, "השטן במוסקבה", ובשמו המדויק "האמן ומרגריטה" למיכאיל בולגקוב. עזרא זוסמן מסר את כתב היד להוצאת עם עובד והספר ראה אור ב-1967 בתרגום יוסף סערוני. לימים פורסם בגרסה מלאה ובתרגום פטר קריקסונוב. לבד מזאת, היה זוסמן עורך, אסתטיקן קפדן, שערך יחד עם שלמה גרודזנסקי את כתב העת "אכסניה", שהשפיע לא מעט על תפישתו הפואטית של נתן זך, למשל. יוצא מכך, שעזרא זוסמן היה איש שכולו ספרות, חי את חייו דרך טקסטים ספרותיים – בעיקר שירה.
כמשורר, זוסמן לא צבר מבחרים ולא איגד ספרים. הוא התפרסם בעיקר בשירים סינגולאריים, ייחודיים, שהופיעו בעיתונים וכתבי העת דאז: אבל עד היום שועי ספרות ומתי מעט זוכרים לו לטובה את אותם שירים יחידאיים וייחודיים שפרסם: "טבריה בגשם", "מרד בני יונה", "ערבית בדאבוס" ו"שבילים למראשותיו". הוא למד אגרונומיה בחרקוב, ואף אביו היה אגרונום. לא הייתי מציין עובדה ביוגרפית זו לולא היה לה משקל כה רב בשיריו הליריים. כליריקן – זוסמן תמיד חזר אל הטבע. ליתר דיוק, לא אל הטבע הפראי, כי אם אל המגע של האדם עם הטבע, מגע ממשי, קרי: חקלאות. גם אם עסק במרד גטו בשואה; גם כשנגע במצב חולי הריאה, השחפת, באירופה; גם אם עסק בבדידות הקיומית של היחיד כאן בארץ, או בקדושה שחווה היחיד בארץ ישראל בעיר עתיקה – תמיד-תמיד צץ הטבע: יונים, הרים, שבילים, גשמים, למול האדם, לנחמו ולפייסו, לגרום לו להבין את מצבו בעולם.
השיר הלירי, או הפואמה הלירית, משום-מה, נתפסו במשך שנים כמשהו צדי בספרות, וכל משורר שכיבד עצמו מיהר להתהדר בתווית שהוצמדה לו כאקזיסטנציאליסט אורבּני, למרות שלעתים מה שעשה בפועל בכתיבתו היה שירה לירית. זוסמן טען, ובצדק, שאין מוקדם ומאוחר בשירה, דבר אינו מתיישן ועל השירה לעמוד מעל האופנות. מסה מעניינת שכתב על דרכי השיר ועל תפישת השירה שלו קרויה "הנגלֶה והנסתר בשירה", שם כותב זוסמן: "אין פרוגרס, אין קִדמה בספרות, בשירה, באמנות, במובן המקובל בטכניקה ובמדע. תגלית מאוחרת אינה מבטלת תגלית שקדמה לה. החדש אינו עולה על הישן". באותה מסה תוקף זוסמן באלגנטיות גם את האירוניה שפשתה במחוזות השיר בשנות החמישים והשישים ואילך, וזה די מפתיע לאור העובדה שזך, בפירוש טען כי הושפע מדרכי עריכתו של זוסמן ומבחירותיו. זוסמן ראה, בצדק, את המגמה האירונית כמובילה אל מצב של תקיעות, חוסר הזדהות, דבר הפוגם לדידו בשיר הלירי.
בשנת 1998, שנים רבות לאחר לכתו ולאחר שיצאו בסוף חייו ולאחר שנפטר מבחרים חלקיים שלו, ראה אור סוף סוף מבחר מקיף של שיריו "חצות ונצח" (הוצאת קשב לשירה), איזה שם יפה על אף הפומפוזיות שלו המקפל בתוכו את המינורי ואת המז'ורי כאחד. המבחר היפה הזה התבסס על רשימת שירים שהכין פרופ' דן מירון לבקשתה של הגברת לאה זוסמן ז"ל, אלמנתו של עזרא זוסמן, וגם על בחירותיו של המשורר והמבקר המנוח גיורא לשם. אפשר לראות כאן בשירים את המרקם העדין של נוסח יהודי מול טבע ונוף אירופי או ישראלי, תוך שמירה על אוניברסליזם והומניזם. זוסמן מותח את השורה הלירית לעבר דומייה מול נוף. בנקודה ששירה אישית כזאת מתנגשת עם הצד הלאומי, נוצרת שירה מעניינת, לעתים מאוד סימבולית וחזקה:
"מה לי צר ומה לי רֵעַ / מה לי אושר וששון, / גשם בבקעה זורע / גרעינים באלכסון. // טוב עם השקיעה לזרוע / גרעיני הגאולה / עד אשר תִּיעַף הזרוע / ותנוע בְּהִילה. // המרחב פתח דלתיים / ועמדתי לשוט / עם הגשם בשפתיים – / ולגשם טעם פְּדוּת." (מתוך השיר: "טבריה בגשם") שירתו של זוסמן נושאת בחובה את אותו גרעין קשה של קשר לירי בין נוף לאדם יהודי, גם כשהוא בוחר לכתוב שירה ללא חרוז סדור וללא משקל: "… דם היונים בחוצות יתקדש, / 'לי הנקם'. / מרד היונים העולות בסופה, / בסופת האביב. / אל תכלת שובך השמיים / לעורר את בעליו. / גבוה גבוה בתוך הלהבות, / גבוה גבוה יונים תפרחנה, / עד שבילי הכוכבים. / מן הכוכבים עד תעלות-הביוב / מרד יוני-ישראל / מרד צדיקים יִשְׂגֶה וינוּב" (מתוך השיר: "מרד בני יונה").
כיוון שעזרא זוסמן היה מעין נְסיך-שירה ואסתטיקן קפדן, עניינו אותו כל האמנויות האחרות: ציור, פיסול, תיאטרון ומוסיקה. בעיקר עניין אותו המגע שבין המילה או השיר והאמנויות האלה, ובשירים שלו אפשר לראות ביטוי לכך. זוסמן נלהב מאוד מן הציור המודרני. מוצאו היה אומנם מן החינוך הקלאסי המזרח אירופי, אבל המודרניזם השפיע עליו, שרט את תודעתו. הוא מקדיש שירים לציירים כצבי מאירוביץ וכאביגדור סטימצקי. נראה שבחלק מן השירים הללו מנסה זוסמן ליצור מעין מגע בין שירה מודרנית לציור מודרני. הוא מערבב שמות צבעים (אפרורי-תכלת), דרגות צבע, כשכל צבע מייצג דבר מה, אבל יכול גם לייצג דבר אחר. האפשרויות פתוחות. השירה הופכת קשה יותר וסתומה במקרים אלה, כמו מחפשת פשר, אפשרות של אינטרפרטציה אישית למופשט. כיום, אחרי המודרניזם, קשה להתלהב במיוחד מניסיונות פואטיים שכאלה; אבל זוסמן יודע לשמור שלא ליפול אל פח היקוש של החזרה המשעממת על שורות חסרות פשר, ואל צירופים צפופים וגרפומניים, ויש בכך יופי.
זוסמן מצטרף אל מסורת של שירה לירית מדויקת גאה הכוללת משוררים כדוד פוגל, אברהם חלפי, ט. כרמי, דן פגיס, טוביה ריבנר ואחרים, ולכן חשוב לחזור אליו במלֹאת 120 שנה להולדתו. שירה זו אינה מתחבאת מאחורי רטוריקה של העדר, חסר, משהו שהקורא לא מבין ולא יבין, והוא עמוק מאין כמותו. זאת שירה מנחמת, אך לא רק מנחמת. היא גם "השגחה פרטית" כדברי זוסמן באותה מסה שכתב, "הנגלֶה והנסתר בשירה": "אבסולוט הטוב, המתגלה בליל בית חולים בנשימה קלה, שעימה מוכנה הנשמה לצאת".
מאמר מעניין המקיף יסודות חשובים בשירת זוסמן ומתאר את מקומו וחשיבותו בשירת זמנו. קראתי בעניין רב.
חיים, משורר יקר, תודה על התגובה היפה. רן
תודה לרני יגיל על רשימה קצרה אך ממצה על משורר, איש הספר והמתרגם עזרא זוסמן, שפעילותו הספרותית ליוותה אותי בימים עברו.
זכור לי במיוחד ספרון דק-מידה של שירה של המשוררת הרוסיה אנה אחמטובה "רקוויאם" שתרגם עזרא זוסמן שיצא בשנת 1973. .
ב"במקום הקדמה" כתבה המשוררת: "בימים האיומים של היז'ובשצ'ינה עשיתי שבעה עשר חודשים בתורים ליד בתי-הכלא של לנינגאד. פעם אחת זיהה אותי מישהו. ואז האישה כחולת העיניים שעמדה מאחרי, אשר לא שמעה כמובן את שמי לעולם, נתנערה מקפאון-החושים שהיה נחלת כולנו, ושאלתני מפה לאוזן (הכל דברו שם בלחש) :
"התוכלי לתאר זאת?"
ואני אמרתי:
"אוכל."
ואז דבר-מה כעין חיוך ריצד במה שהיו פעם פניה"
1 באפריל 1957 לנינגראד.
את שירי "רקוויאם" בתרגומו של עזרא זוסמן, קראתי ליד הפסל לזכרה של אנה אחמטובה שהוצב על גדת נהר הניבה בסנקט-פטרסבורג, ומעברו השני של הנהר ניצב בית הסוהר "קרסטי" – הוא בית הסוהר המרכזי של סנקט-פטרסבטרג [ שקודם נקראה לנינגרד ] שם נאסר בעלה המשורר הרוסי ניקולאי גומיליוב [ שנרצח לימים בפקודת השלטונות] וגם בנם המשותף ההסטוריון לב גומיליוב – היה אסור בכלא "קרסטי", והדברים שכתבה ב"במקום הקדמה", מתארים ביקור אחד כזה שבעקבותיו נכתבו השירים שבמחזור "רקוויאם" המתאר את זוועות משטר האימים הסטליניסטי.
תודה. ויקטור mymilim.org
קראתי ביומניה של לאה גולדברג חלום אירוטי שחלמה על זוסמן. (עמ' 447-448 ביומנים). נראה שהייתה קרבה בין השניים לבטח סביב היחס לאמנות הפלסטית. . . .
רני, אהבתי את מאמרך המרתק המעלה מן השכחה את אחד המשוררים האיכותיים והחשובים שהיו לנו, "נסיך שירה ואסתטיקן קפדן". כה יפה כתבת על עזרא זוסמן! אני זוכרת שעוד בראשית צעדַי בשירה עמד לנגד עיני המודל שלו, משורר אמת שלא אצה לו הדרך להוציא ספר! משורר בכל יישותו בקפדנותו בדייקנותו, בפתיחותו הרבה לאמנויות אחרות שהעשירו אותו. אנין טעם היה (למשל שיריו "גבורות הטל", "צוואה", "ראשית"). ואני תמימת דעים אתו שעל השירה להיות מעל לאופנות מצויות. חבל שמעטים זוכרים אותו היום. תודה על דבריך.
רני, תודה על מאמרך המרתק המעלה מן השכחה את אחד המשוררים האיכותיים והחשובים שהיו לנו, "נסיך שירה ואסתטיקן קפדן". כה יפה כתבת על עזרא זוסמן! אני זוכרת שעוד בראשית צעדַי בשירה עמד לנגד עיני המודל שלו, משורר אמת שלא אצה לו הדרך להוציא ספר! משורר בכל יישותו בקפדנותו בדייקנותו, בפתיחותו הרבה לאמנויות אחרות שהעשירו אותו. אנין טעם היה (למשל שיריו "גבורות הטל", "צוואה", "ראשית"). ואני תמימת דעים אתו שעל השירה להיות מעל לאופנות מצויות. חבל שמעטים זוכרים אותו היום.
ויקטור היקר, תודה שציינת והוספת את התרגומים לשירתה של אנה אחמטובה, ולזה נלווה תמיד, כהרגלך בקודש, סיפור מעניין. יום נהדר. רני
יהונדב היקר, מרתק. לאה גולדברג הייתה מעולה בלהתאהב ולחשוק בבלתי אפשרי. עם זאת, בספרות הכול אפשרי. יום נהדר. רני
יערה היקרה, אני קורא עכשיו במבחר השירים שלך וחושב עלייך. ידעתי שדבריו של זוסמן על כך שעל השירה לעמוד בסופו של דבר מעל האופנות החולפות יישאו חן בעינייך. יום נהדר. רני
רני יקר תודה! קראתי בענין רב, כמה יפה היא שירה מנחמת כהשגחה פרטית.
תודה על העושר שאתה משפיע פה, משתפת ברשותך באתרים של אנשי טבריה והגליל. הם תמיד שמחים לנגיעה אומנותית. יום נהדר. שולמית
מאמר רגיש עשיר ומעמיק על זוסמן ואני לוקחת ממנו את דבריו של זוסמן שאין פרוגרס בספרות (בשירה )
החדש לא יועדף על הישן. ספרות ובכלל זה שירה היא על זמנית. תודה על המאמר היפה
קראתי בעניין מיוחד את ההומאז' שלך, רני, על איש הספרות עזרא זוסמן והופתעתי לגלות איך בזמן הקריאה נטוו בי כמה וכמה חוטים אישיים בתוך המרבד הצבעוני שיצרת בכתיבה אודותיו. קראתי אודותיו גם בבלוג שלך, שהתבסס על סדנת הקריאה של יובל גלעד (שהוא בן דודי. אביו ואבי היו אחים). ההיבט האישי מתחבר לעובדה שגם סבי (אב אמי) נולד באודסה, כאביו של זוסמן המשורר, ועלה לארץ כציוני בתחילת העלייה השלישית, גם הוא היה חקלאי (ברחובות). בהיותי תושבת ראשל"צ, הזדמן לי לראות את ביתו שנמצא ליד בית בנו יוחנן וכלתו מרים, שאותה הכרתי באופן אישי. הודות לרשימתך התוודעתי לפועלו המגוון בתחום הספרות ולשיריו היפים שחלקם מקפידים על חריזה הדוקה ומקצב וחלקם משוחררים וחופשיים יותר. תודה תודה.
סליחה, טעות קטנה: סבו של יובל גלעד ואבי היו אחים.
רונית היקרה, ידעתי שהעניין הרליגיוזי אצלו ידבר לליבך. אכן מרגש ונוגע. רני
שולמית היקרה, שלמי תודה על הקריאה והתגובה. אנא ממך שתפי. אשמח מאוד. רני
חנה, סופרת יקרה, כל שכתבת נכון. אין מוקדם ומאוחר בספרות טובה. רני
דפנה היקרה, יפה. לא ידעתי על הקשר הרחוק-קרוב שלך ליובל גלעד, ועל הקשר הקרוב-רחוק שלך לעזרא זוסמן עצמו. דברים מעניינים ביותר.
שירת זוסמן אפוא מקרבת רחוקים. רני
אודה ואבוש שלא הכרתי די את עזרא זוסמן, והרשימה ממלאת מעט מהחסר. שירה טובה, ליחה לא מתפוגג עם השנים. בזכות הרשימה אחפש אחריו ואחר ספר מבחר שיריו. תודה לכם, רן וסלונט
ארלט, משוררת יקרה, ידעתי שתגלי עניין רב בעזרא זוסמן ושירתו. שלמי תודה על הקריאה והתגובה. רני
תודה, רני על הרשימה המרתקת. לא הכרתי את יצירותיו של זוסמן לעמקן , רק שמעתי את שמו ומעט מאד מיצירותיו. שמחתי ללמוד עוד על המשורר. כאוהב שירה עם חריזה ומשקל, נתתי ברשימתך תשומת לבי על "טבריה בגשם" שכתוב נפלא: "המרחב פתח דלתיים / ועמדתי לשוט / עם הגשם בשפתיים – / ולגשם טעם פְּדוּת.” שיר מרהיב.
מיכאלה יקר, שלמי תודה על התגובה. ידעת שתאהב את "טבריה בגשם". שבתש לום. רני