הַלְוַאי תִּמְצָא נְהָרָה שֶׁתָּאִיר לְךָ

מִתּוֹךְ סִדְקֵי הַשָּׁנִים הַמֵּתוֹת,

שֶׁתָּעִיר בְּךָ שִׂמְחָה;

כִּי כִּלִּיתָ כּוֹחוֹתֵינוּ

בְּאֵינְסוֹף שְׁתִיקוֹת.

הַלְוַאי תָּשׁוּב תְּאַחֶה

אֶת הֶחָלָל הַנִּקְרָע בְּךָ, בֵּינִי לְבֵנָה,

שֶׁתָּבוֹא אֶל בַּיִת אֶחָד, שֻׁלְחָן אֶחָד, רֵיחַ אֶחָד

שְׁתִיתֶן שֵׁם לְמִלֶּיךָ,

קוֹל לְלִבְּךָ שֶׁהִצְפַּנְתָּ,

כִּי בָּאתָ נִרְכָּן.

הַלְּוַאי תִּסְלַח בְּהַבִּיטְךָ

אֶל קוֹלוֹת יַלְדוּתְךָ,

תָּסִיט אֶת עֵינֶיךָ מֵרְאִי הַדְּמָמָה,

תַּקְשִׁיב לַלֵּב הָאִלֵּם,

תִּהְיֶה נוֹתֵן חַיִּים וְחֹפֶן חַיִּים,

כִּי רַבָּה הָעַצֶּבֶת בָּהָר.

הַלְוַאי יִהְיוּ יָמֶיךָ נָאִים וּצְלוּלִים

כִּגְבִיעֵי אַהֲבָתֵנוּ שֶׁנִּגְמְעוּ אַךְ מְעַט.

שֶׁלֵּילְךָ יְנַחֵם כָּל אֵיבָר בְּגוּפְךָ,

שֶׁיִּהְיוּ הַבָּעוֹת פָּנֶיךָ

תָּוִים לְשִּׂמְחָה.

שֶׁקְּצוֹת אֶצְבְּעוֹתֶיךָ

יִגְבְּהוּ אֶל הַשִּׁיר,

וְשֶׁתִּשְׁמַע אֶת קוֹלְךָ אוֹמֵר

מְבֹרָךְ אֲנִי.