מיכאיל לרמונטוב | “גיבור דורנו”

אחוזת בית | תרגום: נילי מירסקי | 2013

“גיבור דורנו” הוא לא רק הרומן היחיד של המשורר הגדול מיכאיל לרמונטוב (1814 – 1841) אלא אחד הרומנים הגדולים בספרות הרוסית בכלל. הספר, שנכתב בשנים 1938-1940, נחשב לרומן הלירי פסיכולוגי הרוסי הראשון. הוא בנוי מכמה חלקים, כשהנרטיב שלהם אינו ליניארי, ונחשב למהפכני בזמנו.

“גיבור דורנו”, שנכתב בשנים האחרונות לחייו של המחבר, משקף את כל ההוויה הספרותית של לרמונטוב, במהלכה הוא ניסה להבין את משמעות האופי האנושי. את היתר נשאיר לדבריה של נילי מירסקי ז”ל, שב-2013 תרגמה אותו לעברית חיה ומרשימה:

“במרכז הרומן, העמיד לרמונטוב מעין דיוקן עצמי: פֶּצ’וֹרין הוא ‘גבר פטאלי’ אפוף חידה, ציני, אדיש, שׂבע תענוגות, המפיג את שעמומו באהבהבים ובהרפתקאות. אך למרות האגוצנטריות של פֶּצ’וֹרין (המוצגת מתוך חדירה דקה לנבכי עולמו הפנימי המפותל), בוחר הסופר לצייר מבעד לעיניו של זה דווקא, ובמבט אירוני, תמונה רבגונית של החברה, וזאת בלי לוותר פה ושם על התבוננות אירונית לא פחות גם בדמותו של הגיבור עצמו.”

אלכסנדר סרגייביץ’ פושקין | “דוברובסקי”

הוצאת אופיר | תרגום: יוסף כהן צדיק | 1949

אמנם בפרוזה הגיע המשורר הרוסי הלאומי אלכסנדר סרגייביץ’ פושקין להישגים פחותים יותר מאשר בשירה, אך גם בז’אנר הזה הוא הותיר את חותמו המרתק. הרומן “דוברובסקי”, שנכתב ב-1832, לא זכה בזמנו להערכה הראויה לו (אנה אחמטובה, למשל, קראה לו “רומן למשרתות”), אך למי שמבקש להכיר לעומק את יצירתו של פושקין, מומלץ לקרוא אותו, ולו מהסיבה שהוא באמת טוב ומעניין.

הרומן מתבסס על דמות אמיתית, עליו סיפר לפושקין ידידו: אציל מרוסיה הלבנה, שלאחר דיון משפטי בתביעות הדדיות של, מאבד את אחוזתו, ובעקבות זאת, מלא זעם ותחושת אי צדק, פותח, יחד עם איכריו, בשורה של מעשי שוד – תחילה של פקידי המס, אחר כך של בעלי אחוזות שכנות. בכך הופך דוברובסקי למעין מיכאל קולהאס הרוסי. ברקע מתהווה סיפור אהבה טראגי בין דוברובסקי לבין מאשה, בתו של השכן הגזלן.

הרומן כתוב בשפה יפהפייה ועשירה מאוד – כמו בעצם כל יצירותיו של פושקין, הן בשירה והן בפרוזה – ומתאר בפרוטרוט את חיי האצולה הרוסית באותה התקופה.