“טס לבית ד’רברוויל” | תומאס הרדי
הוצאת כנה, 1984 | תרגום: נעמי כרמל

תומאס הארדי (1840 – 1928), אחד הסופרים הבריטים הבולטים בסוף המאה ה-19, תחילת המאה ה-20, נולד בכפר בסמוך לדורצ’סטר, לאב שהיה בנאי. את האהבה לספרות ירש הארדי מאימו. כמעט כל חייו עברו עליו בדורצ’סטר, והדבר בא לידי ביטוי בקשר הרוחני העמוק שלו לאנגליה הכפרית.

“טס לבית ד’רברוויל”, שיצא לראשונה ב-1891, ונדחה על ידי מרבית המו”לים בשל התייחסותו הגלויה למין, נחשב ליצירתו הגדולה ביותר של הארדי. גיבורת הרומן היא נערה כפרית פשוטה ממשפחה ענייה, המתחילה לעבוד באחוזתה של גברת ד’רברוויל, בעוד אביה מטפח תקוות שלא רק שמם של שתי המשפחות זהה, אלא שהם קרובי משפחה רחוקים. אלק ד’רברוויל, בנה של בעלת האחוזה, מצליח לפתות את המשרתת הנאה והנאיבית. כתוצאה מכך, נולד לטס בן מחוץ לנישואין. כאשר התינוק נפטר, טס מוכת היגון לא יכולה להתמודד עם המעמסה הרגשית הזו, ועוזבת את הכפר.

היא עוברת לאחוזה רחוקה, ושם פוגשת את אנג’ל קלאר, בנו של הכומר המקומי. השניים מתאהבים, וקלאר מציע לטס נישואין. האם, לאחר הסקנדל והבושה, יש לה זכות להיות נאהבת ומאושרת, מתלבטת טס. היא נענית להצעת הנישואין של קלאר, אך את דבר החטא שלה היא מגלה לבעלה רק לאחר טקס הנישואין. קלאר מתייחס לזה כדבר רמייה, נוטש את טס ויוצא לחו”ל. טס, הקשורה לבעלה בקשרי אהבה עזים, מתענה, ובמכתביה אליו מתחננת שיחזור. וכאן חוזר לעלילה המפתה שלה בעבר, אלק ד’רברוויל. טוב זה לא נגמר.

טס ניחנה בעולם פנימי עשיר ובעוצמה מוסרית, אך מוסכמות החברה השמרנית חזקות ממנה. דמותה של טס הפכה לסמל הכנות והטוהר – ונסטסיה קינסקי הנפלאה העצימה את הדמות בסרטו של רומן פולנסקי מ-1979.

“גן עדן לאישה” | אמיל זולא
הוצאת “כרמל”, 2006 | תרגום: עדה פלדור

הרומן “גן עדן לאשה” (1883) הוא מהפחות ידועים של הסופר הענק, מחבר “ז’רמינל”, “החיה שבאדם”, “ננה” ו”תרז ראקן”. מדובר בספר ה-11 בסדרת בת 20 הכרכים המגוללת את קורותיה של שושלת רוגון-מקר.

אחד מבני השפחה, אוקטב הצעיר, עוזב את הבית ועוקר אל העיר הגדולה לפריז. שם הוא נושא לאישה את הגברת אדואן, בעלת חנות סדקית. אוקטב מגלה כישורים פיננסיים בלתי מבוטלים, והופך את החנות הקטנה של אשתו לבית מסחר גדול, ושמו “גן עדן לאישה”.

אך הדמות הראשית ברומן, שעלילתו מתפרשת על פני השנים 1864 –  1869, היא לא אוקטב, אלא העלמה דניז בודו, בת ה-20, אשר מגיעה לפריז מוואלון לאחר שהתייתמה משני הוריה. דניז מטפלת בשני אחים קטנים, והיא חייבת למצוא מקור פרנסה בפריז. אך דודה, עליו השליכה את תקוותיה, לא יכול לארח אותם, כי בית מלאכה קטן לבדים, הנמצא בבעלותו, קורס עקב שכנותו ל”גן עדן לאישה”. במקרה נודע לדניז שב”גן עדן לאישה” התפנתה משרה, והיא מתקבלת לשם.

אוקטב, המנהל את החנות, לא יכול להישאר אדיש ליופיה ולקסמיה של הנערה הבלונדינית, הנותרת פעורת פה מול תצוגת בדי המשי שלו. אגב, האבטיפוס של “גן עדן לאישה” היה בית המסחר הגדול “בון מרשה” בפריז.

“גן עדן לאישה” הוא רומן רלוונטי גם לימינו. בדרכו החיה, הקולנועית כמעט, מתאר זולה את תחילתה של תרבות הצריכה ושל הפרסום המודרני, את חיל החלוץ של הקניונים המוכרים לנו ואת חיסולן של עסקים משפחתיים קטנים – כל זה שזור בהרפתקאות רומנטיות ובאינטריגות אהבה.